פרק כ"ט – ל' 1 – 24   יעקב ורחל, לאה והולדת 12 השבטים

פס' 1- 13 – הפגישה ליד הבאר  לאחר שהתעורר מחלומו, מעודד  מההבטחות שקיבל מאלוהים, ממשיך יעקב בדרכו מזרחה, אל משפחת אימו. הוא מגיע לבאר מים ולידה עדרים.                

מוטיב הבאר  מסתבר שבסיפורי התורה, הכרויות לצורך נישואין נעשות ליד הבאר. כך הכיר אליעזר את רבקה, כך הכיר משה את ציפורה ועכשיו נפגשים גם יעקב ורחל ליד הבאר. יעקב מתחיל בשיחת הכרות עם הרועים, ומסתבר לו שהגיע לכתובת הנכונה.                          

הערה : מעט על השימוש בטעמי המקרא. פעמיים נאמר כאן כי רחל "באה" (פס' 6, 9) בפעם הראשונה, הפועל נהגה במלרע, והזמן: הווה. רחל מתקרבת אל הבאר. בפעם השנייה, הפועל נהגה במלעיל והזמן: עבר. רחל הגיעה אל הבאר.                               

כאשר יעקב רואה  את רחל, הוא מתמלא בכוח פיזי, ומצליח להזיז את האבן מעל פי הבאר (כנראה כדי לחסוך ממנה את ההמתנה לבואם של שאר הרועים, ואולי כדי להרשים אותה בכוחו, מעין "טקס חיזור" גברי...), מבצע שלדברי הרועים נחוצים כמה אנשים כדי לבצעו. לאחר שיעקב משקה את צאנה של רחל "וישק את צאן לבן" הוא מיד מנשק את רחל: "וישק יעקב לרחל". למיטב ידיעתי, זוהי הנשיקה היחידה בין גבר ואישה המתוארת בתנ"ך, וזהו מעשה חריג ביותר באותם הימים.

[הערה אישית: יעקב לא שמע על הכלל החמור של "איסור נגיעה?"] חז"ל והפרשנים המסורתיים עמלו קשות כדי להסביר את מעשהו של יעקב: הוא נישק את רחל רק לאחר שכבר התוודעו זה לזו, הוא נישק אותה נשיקת קרוב משפחה, ולא נשיקה שבין גבר ואישה, רחל הייתה ילדה קטנה ועוד. אחרים מסבירים כי יעקב מבין מיד כי טעה ולכן הוא פורץ בבכי, ולא דווקא מהתרגשות. לאחר מכן הוא מספר לרחל שהוא קרוב משפחתה: "אחי אביה" כאשר כוונתו במילה "אחי" היא קרוב משפחה, ולא "אח" במובן המילולי, שהרי יעקב הוא בן דודתה של רחל (לבן, אביה, הוא אחי רבקה, אימו של יעקב). לבן שומע על בואו של יעקב ורץ לקראתו ושומע את קורותיו.

פס' 14 –  20 – יעקב עובד שבע שנים כדי לקנות את רחל לבן נוקט לשון קרבה ומזמין את יעקב להתארח בביתו. לאחר זמן הוא מציע ליעקב כי יקבל שכר תמורת עבודתו, וכי אין זה מחובתו לעבוד חינם, ללא תמורה. בהערת אגב, מספר המחבר כי ללבן שתי בנות: לאה – הבכירה, ורחל - הצעירה.                   

[הערה בעברית של ימינו רחל = כבשה. יש פרשנים הטוענים כי לאה=אחד ממיני הצבאים, ולטענת אחרים לאה=פרה, בהסתמך על התיאור שעיניה "רכות"]. יש לשים לב כי בדרך כלל, בסיפורי התנ"ך נמנעים מלתאר רגשות, או מראה חיצוני של גיבורי הסיפור, אלא רק כאשר התיאור משרת את העלילה, כמו כאן.   

יעקב מציע ללבן כי יעבוד שבע שנים תמורת הזכות להינשא לרחל. לבן מסכים ומעדיף את יעקב כחתנו. חשוב לציין כי בכל החברות החקלאיות, עד עצם היום הזה, נישואין בין בני דודים הוא עניין מקובל ואף רצוי, וזאת כדי שהאדמות תשארנה בתוך נחלת המשפחה המורחבת. יעקב עובד תמורת רחל שבע שנים והקטע נחתם במשפט:   "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".   לעניות דעתי, זהו תאור מקסים של אהבה. משפט המבטא את הכול ומייתר כל מילה נוספת.                     

פס' 21 – 30 – לבן מערים על יעקב  אמנם יעקב מתואר כ"איש תם" (כ"ה 27) אבל מעשיו, כפי שראינו לא היו תמיד שיא התמימות, והנה הוא נתקל עתה ביריב ערום ונכלולי לא פחות ממנו. לאחר שסיים את מכסת שבע השנים של עבודתו תמורת רחל, יעקב תובע מלבן לקיים את ההסכם. לבן מכין טקס נישואים ומשתה, אבל בלילה, הוא מכניס לאוהלו של יעקב ואל מיטתו את לאה, ולא את רחל! יש מי שרואים במעשה זה עונש בבחינת "מידה כנגד מידה" ליעקב. יעקב ניצל את עיוורונו של אביו כדי לגנוב את הברכה, והנה לבן מנצל את החושך, בו שרוי יעקב באוהל, מעין עיוורון מטפורי, כדי לרמותו, ולהשיא לו את האחות האהובה פחות.                                                                                            

יעקב מתקומם כנגד מעשהו של לבן, אך לבן, שהיה, כאמור, ערמומי לא פחות מיעקב, מנצל מנהג מקומי וטוען כי אסור היה לו להשיא את האחות הצעירה לפני הבכירה. הוא הניח, כנראה בצדק, כי יעקב היה מסרב לעבוד תמורת לאה, ועל-כן כמובן, לא סיפר ליעקב על המנהג המקומי הזה. יתר על כן, לבן דורש מיעקב "מלא שבוע זאת, ונתנה לך גם את זאת". למשפט זה כמה פירושים. יש הטוענים כי כוונתו של לבן היא שלאחר שבעת ימי המשתה יקבל יעקב גם את רחל. ללא תמורה. אחרים, והם הרוב, טוענים כי לבן לא מוכן להפסיד את המוהר עבור לאה, ולאחר שיעקב עבד שבע שנים תמורת רחל, עליו לעבוד שבע שנים נוספות, הפעם תמורת לאה. המשך הסיפור תומך כמובן בפירוש השני. יעקב נשאר שבע שנים נוספות בבית לבן, ואילו לבן נותן ללאה ורחל שפחה לכל אחת, את זלפה ואת בלהה. גם קטע זה מסתיים בתיאור של אהבה: יעקב אוהב אמנם את שתי נשותיו, אבל רחל היא אשתו האהובה יותר. 

פרק כ"ט 31 – ל'  - 24 הולדת 12 השבטים

פרק כ"ט 31 פס'  – 35 – לאה יולדת ארבעה בנים  המוטיב של "הולדת הגיבור" חוזר גם כאן. המספר "חותר" להגיע להולדת יוסף, ועל כן, גם במקרה הזה רחל עקרה, אולי כעונש על כך שיעקב אוהב אותה יותר מלאה. גם כאן, מי שאחראי על הלידה הוא אלוהים: הוא "פותח" את רחמה של לאה  ומכאן גם ניתן להבין, למרות שתיקת הכתוב, כי עקרותה של רחל היא רצון האל. לאה יולדת ליעקב ארבעה בנים, כאשר לכל אחד מהם מצורף ההסבר האטימולוגי לשמו.                       

 פרק ל'  פס' 1 – 8 – רחל עקרה  כאמור, רחל עקרה. היא מקנאה באחותה, ובהתאם לאמרה "קשה כשאול קנאה" היא דורשת מיעקב בנים, אחרת היא מעדיפה למות (הערה. מסתבר שבמשפחת האבות הנשים אוהבות "לנפנף" באיומי מוות, כדי להשיג את רצונן. ראה למשל כ"ז 46]. יעקב, המבין כי יד אלוהים בדבר, נוזף ברחל, וזו מבינה כי עליה לנקוט ביוזמה אחרת. היא נותנת ליעקב את שפחתה, בלהה, בתקווה שהילד שייוולד ייחשב לצאצא הביולוגי שלה (ראה פרק ט"ז 1 – 4). בלהה יולדת ליעקב ולרחל שני בנים. יש לשים לב כי רחל, היא זו שנותנת לבנים הנולדים את שמותיהם!              

בני רחל ולאה ובני השפחות חוקרי מקרא רבים משערים כי סיפור זה הוא הסיפור האטיולוגי על היווצרות 12 השבטים. על-פי טענתם, השבטים "החשובים" יותר בעם ישראל נולדו לרחל ולאה, ואילו השבטים שחיו בשוליים, והיו חשובים פחות, נולדו לשפחות. יש לשים לב כי בפועל, ובמסגרת חלוקת הנחלות בארץ ישראל, אין שבט "יוסף" ואת מקומו תופסים שני בניו, מנשה ואפרים. כדי שלא להציג את יעקב כמי שמפר את  החוק האוסר על העדפה בירושה של בן האישה האהובה, על פני בן האישה השנואה (דברים כ"א 15 – 17), דואגים סיפורי בראשית "להדביק חטא" לכל אחד מארבעת בני לאה הראשונים, ובכך "לפנות" את הדרך ליוסף, שלוקח שני חלקים בירושת אביו, בכך ששניים מבניו זוכים להימנות על שבטי ישראל.                 

בכלל, נושא 12 השבטים הוא סבוך ומורכב. על המורכבות של הנושא תעיד העובדה כי כאשר רצה דואר ישראל להנפיק את בולי השבטים הוא הדפיס 14 בולים! 12 בני יעקב (שישה בנים ללאה, שניים לכל אחת מהשפחות ושניים לרחל) וכן את שני בני יוסף, סך הכול – 14!                          

פס' 9 – 12 בני זלפה במסגרת "התחרות" בין האחיות, כמו רחל, גם לאה, שבינתיים הפסיקה ללדת, נותנת ליעקב את אמתה זלפה, וזו יולדת לו שני בנים. גם כאן, לאה היא זו הנותנת לבנים את שמותיהם.          

פס' 17 – 21 הסיפור על הדודאים והולדת דינה ראובן, בכורו של יעקב, מטייל בשדה ומוצא את צמח הדודאים, הידוע בריחו הטוב (שיר השירים ז' 14) וכנראה שהיה ידוע בסגולתו לעורר את החשק המיני. ראובן מביא את הדודאים ללאה אימו, אולי כדי שתוכל להמשיך וללדת. רחל מבקשת מלאה את הדודאים, והיא מוכנה לתת לה אותם בתנאי שיעקב ישכב הלילה איתה ולא עם רחל (האם היה תור ביניהן?). רחל מסכימה, ויעקב שוכב עם לאה. לאה ממשיכה ויולדת שני בנים, ולבסוף היא יולדת, ראו זה פלא, גם בת, את דינה. זאת כנראה כדי להכין אותנו לסיפור על כיבוש שכם בפרק ל"ד.                                   

פס' 22 – 24 – הולדת יוסף  לאחר כל זאת, אלוהים "פותח" את רחמה של רחל, והיא יולדת את יוסף, וקוראת לו כך בתקווה שתזכה לבן נוסף, שאכן נולד בהמשך, ושמו בנימין.

תנ"ך לבגרות על פי המתכונת החדשה

חזרה לעמוד הראשי של תנ"ך לבגרות