פרק נ' סוגר את הסאגה של סיפורי יוסף, ויוצר את הקשר עם סיפורי יציאת מצרים.
פס' 1 – 13 – יעקב נחנט ונקבר בארץ ישראל
לאחר מותו של יעקב, מצווה יוסף על הרופאים לחנוט את גופתו. תהליך זה נמשך 40 יום, ואילו ימי האבל אצל המצרים נמשכים 70 יום. יוסף פונה אל המלך פרעה בבקשה לאפשר לו למלא את בקשתו האחרונה של אביו ולקבור אותו בארץ ישראל. פרעה נעתר לבקשה, ויחד עם יוסף עולים גם כל בני משפחתו וכמובן גם נציגיו של פרעה. יוסף וכל המשלחת מגיעים למקום הקרוי "גורן האטד" ומתאבלים שם על יעקב שבעה ימים, כמנהג בני ישראל. [סיפור אטימולוגי הבא להסביר מדוע נקרא המקום "אבל מצרים"]. יעקב נקבר במערת המכפלה, מקום הקבורה שרכש אברהם עבור משפחתו.
פס' 14 – 22 – בני ישראל חוזרים למצרים
לאחר שקברו את יעקב, חוזרים כל בני ישראל למצרים. אחי יוסף חוששים מאד מפניו. אם קודם לכן סמכו על כך שיעקב ימנע מיוסף לפגוע בהם, הרי עתה אין מניעה מיוסף לנקום בהם את נקמתו. האחים "בודים מלבם" מעין צוואה אחרונה של יעקב (פס' 16 – 17), בה נדרש יוסף לסלוח לאחיו על פשעם. יוסף הרגשן פורץ בבכי וסולח לאחיו על כל מעשיהם. כמו במקורות אחרים בסיפורי יוסף (למשל מ"ה 4 – 9), גם כאן טוען יוסף בפני אחיו כי אלוהים הוא זה שבעצם כיוון את מעשיהם, וזאת על מנת להביא את בני ישראל למצרים, ולהציל אותם מן המוות ברעב שהיה צפוי להם לו נשארו לחיות בארץ ישראל, ועל כן אל להם להצטער כלל! יוסף מבטיח לאחיו לפרנס אותם ומסיר את הדאגות מליבם.
פס' 23 – 26 – מות יוסף
יוסף זוכה לראות נכדים לבניו והוא מת שבע ימים בגיל מאה ועשר. לפני מותו הוא מצווה על בניו, ממש כמו יעקב, להעלות את עצמותיו לארץ ישראל. סיפורי יוסף מסתיימים בחניטתו של יוסף במצרים. הציווי של יוסף מתמלא רק ביהושע כ"ד 32 . על-פי המסופר שם יוסף נקבר בשכם.
הערה: זהו כמובן המקור היחידי למסורת הטוענת כי יוסף קבור בקבר מסוים באזור שכם, מקום שכבר הביא להרוגים ופצועים רבים, להפקרת חייל פצוע וכו' ולצערי עוד לא נאמרה המילה האחרונה בנושא זה.