הפרק נפתח בכך שיעקב מסתכל ורואה לפתע את עשו וארבע-מאות האנשים אשר עימו. כאמור, יעקב מחלק את מחנהו לשלושה חלקים, על-פי מידת אהבתו אליהם, כשבני השפחות נמצאים ראשונים מול אנשי עשו, ואילו בני רחל הם הרחוקים ביותר מעשו. על כך כבר אמר רש"י בפרושו לפסוק זה: "אחרון, אחרון חביב". יעקב ממשיך במאמציו למצוא חן בעיני עשו. הוא ממשיך לכנותו "אדוני" ואת עצמו "עבדך". וממש לקראת הפגישה יעקב משתחווה לעשו שבע פעמים! לעומת זאת, כדי להראות כי התפייס עם יעקב, מכנה עשו את יעקב "אחי", בלשון קרבה. הוא רץ לקראת יעקב, מחבק אותו, נופל על צווארו, מנשק אותו ושני האחים -היריבים המרים פורצים בבכי של התרגשות. מכאן עולה אולי אפשרות שלישית לגבי צבא המלווים של עשו. בתחילה, היה בדעתו להילחם עם יעקב, אבל לאחר שראה את כל ההשתדלויות שעשה, ולאחר שראה את בני משפחתו, חל בו שינוי, והוא סלח ליעקב על מה שעולל לו בעבר הרחוק.
תעלומה תנכית בספרי התנ"ך "התקניים", בהם הערות המסורה נמצאות כולן, בפס' 4, במילה "וישקהו" קיימת תופעה ייחודית ובלתי מוסברת: מעל כל אחת מהאותיות של המילה מופיעה נקודה, שש נקודות בסך הכול. עד היום טרם מצאתי הסבר שיניח את דעתי לתופעה הטקסטואלית המוזרה הזו. אחד, או יותר ממדרשי חז"ל מתייחסים לתופעה זו :"נקוד עליו. אמר ר' שמעון בן אלעזר…..מלמד שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו…" תשובה זו איננה מסבירה כמובן את התופעה, ולא ארחיב.
פס' 5 – "וישא עשו את עיניו וירא.." (בדיוק כמו יעקב בפס' 1) עשו מביט ורואה את נשותיו ובניו של יעקב. הוא מתגלה כאן כמי שבאמת החליט לשכוח ולסלוח. הוא מסרב לקבל את שפע המתנות שרוצה יעקב להעניק לו, באמירה: "יש לי רב, אחי, יהי לך אשר לך" כלומר גם לי רכוש רב, ואין לי צורך במתנותיך. רק לאחר שיעקב מתעקש ועומד על בקשתו, נעתר עשו ומקבל את המתנות. עשו מגלה רוחב לב ומזמין את יעקב אליו, אל ארץ אדום. יעקב מסרב לבקשה זו בטיעון כי יש לו ילדים רכים, וכי רבות מפרותיו מיניקות, והוא לא יוכל ללכת באותו הקצב של עשו ומחנהו. הוא מבקש ללכת אחרי עשו, עד אשר יגיע אליו לאדום, למרות שברור שאין בכוונתו לקבל את הזמנתו של אחיו. בסיום הפגישה, מציג עשו בפני יעקב את אנשיו וחוזר אל ארצו.
"למצוא חן בעיני" זהו הביטוי המנחה בפרקים ל"ב – ל"ג. יעקב עושה מאמצים רבים ביותר על מנת לפייס את דעתו של עשו ולמצוא חן בעיניו.
לפרק שני סיומים. באחד, מתיישב יעקב במקום מסוים, בונה לעצמו בית, וסוכות לעדריו, ועל כן נקרא המקום בשם סוכות. על-פי הסיום השני, חונה יעקב בקרבת העיר שכם, וכמו אברהם שקנה את מערת המכפלה, הוא קונה מידי חמור, אבי שכם, את השדה עליו הוא יושב "במאה קשיטה" כנראה סוג של מטבע ויש המפרשים גם: כבשים.
יעקב, כאברהם לפניו, בונה במקום מזבח לאלוהי ישראל. זוהי כנראה תוספת או הערה של עורך, תושב ממלכת הצפון, שרצה להקדים את קדושתה של שכם לתקופת האבות.
[הערה אישית בבואי לערוך את סיכום הפרקים ל"ב - ל"ג עלעלתי לי במדרשי חז"ל, בפרשנות ימי הביניים ובפרשנות מודרנית. השונות שגיליתי ביחס למעשיו ולדמותו של עשו הייתה מדהימה. יש הרואים בו, על רקע המסופר בפרקים הללו, אח חביב, סלחן, המוחל ליעקב על כל אשר עולל לו, ויש הרואים בו איש קשה, נוקם ונוטר, זעוף פנים, הרוצה לבוא חשבון עם יעקב התמים, טוב הלב והכנוע, רשע המתחרט רק ברגע האחרון. ההסבר לשונות זו הוא כנראה די פשוט. מכיוון שהשם "אדום" סימל לאורך דורות רבים את אויבי ישראל, הרי בתקופה שיחסי ישראל עם הגויים היו טובים, הפרשנים מתארים את עשו באופן חיובי, ולהפך. כאשר עם ישראל היה משועבד לגויים, או סבל מגילויי שנאה רבים, מוצגת דמותו של עשו באור שלילי יותר. מכאן נלמד שאין "פירוש אובייקטיבי", והפרשן מפרש את הטקסט על-פי עולם המושגים בן זמנו, אליו הוא נחשף]. הטקסט במסגרת