ישעיהו נ"ב  13- 15 ,נ"ג : עבד ה' - השיר פותח בדברי ה', כי גויים רבים ישתוממו בעתיד על הצלחתו המופלאה של עבד ה', כפי שהתפלאו בעבר על שפלותו וכישלונו.

ישעיהו נ"ב  13- 15 ,נ"ג : עבד ה'

 

    המחקר המקראי סבור כי הקטע הנ"ל הוא הרביעי והאחרון משירי "עבד ה'".

שלושת השירים הקודמים הם: מ"ב -1 - 4, מ"ט -1 - 6 , נ' 4 - 11.

   בשיר זה יש שני דוברים:  1)  ה' (נ"ב  13 - 15, נ"ג  10 - 12.)    2) הגויים (נ"ג  1 - 9 .)

 

השיר פותח בדברי ה', כי גויים רבים ישתוממו בעתיד על הצלחתו המופלאה של עבד ה', כפי שהתפלאו בעבר על שפלותו וכישלונו.

   לאחר דברי ה' מדברים הגויים. הם יביעו בעתיד פליאה על הצלחתו של העבד, אולם הם מתארים את שפלותו בעבר ובהווה. לפי תיאורם, העבד הוא מכוער, מעוות בצורתו החיצונית, חלש, חולה וסובל מכאובים. הם מסיקים כי ייסוריו אינם תוצאה מחטאיו, כפי שחשבו בעבר, אלא בגלל חטאיהם.בייסוריו הוא כיפר על עוונותיהם, ומנע מהם סבל. העבד סובל ייסורי מוות ומקבל אותם בהכנעה.

   בסיום הפרק אומר ה' כי הביא על העבד ייסורים רבים כדי לנסותו אם יהיה מוכן לכפר על חטאי הגויים. מאחר שהעבד עמד בניסיון, ה' ישפר את מעמדו הכלכלי והחברתי. הוא יהיה מורה צדק לעמי העולם וירש את נכסיהם מכיוון שמסר נפשו למענם.

 

   בנושא זה של עבד ה' שלוש בעיות קשות ביותר, שאין להן למעשה הסבר:

1. מיהו עבד ה'?

2. ייסורי תמורה.

3. שאלת מותו של העבד ושובו לחיים.

 

ייסורי תמורה.

   בפסוקים  4 - 6, חוזר ונשנה במילים שונות הרעיון כי הייסורים שהעבד סובל, הם כדי לכפר על פשעי אחרים ולא על פשעיו שלו. ייסורים אלה נקראים במחקר המקראי "ייסורי תמורה". רעיון זה, של ייסורי תמורה, זר לתורת הגמול המקראית בפרט, ולרוח היהדות בכלל. זהו רעיון המיוחד לישעיהו השני ואין לו אח ורע במקרא.

רש"י, בפירושו לפסוק 4 , כותב:"כל האומות מתכפרות בייסוריהן של ישראל".

אמנם לא מצאנו במקום אחר בתנ"ך שעם ישראל סובל ייסורים כדי לכפר על חטאי עם אחר, וגם הרעיון שאדם מסוים סובל כדי לכפר על חטאי אדם אחר אינו מצוי במקרא. אבל בכל זאת, אפשר למצוא אולי רעיון קרוב: ביום הכיפורים נשלח ה"שעיר לעזאזל" כדי לכפר על חטאי העם כולו. כמו כן ידוע המנהג (המאוחר בהרבה לימי המקרא) של "תרנגול כפרות".

 

מותו של העבד ושובו לחיים.

   האמונה בחיים שלאחר המוות, היא אמונה מאוחרת. בתנך המוות הוא one way ticket .(רק בדניאל י"ב, שהוא כנראה פרק מימי החשמונאים, אפשר לחשוב שמדובר בחיים שלאחר המוות, אך בכל מקרה, זהו פרק המאוחר בכ- 300 שנה לפרקנו) לכן קשה לקבל את הרעיון שמדובר כאן במוות ממש. ייתכן שהרעיון כאן דומה לזה שביחזקאל ל"ז: "חזון העצמות היבשות": הגלות משולה למוות.

   מי שאימץ את הרעיון על מותו של העבד ותחייתו הייתה הנצרות. על-פי הברית החדשה עבד ה' הוא לא אחר מאשר ישו. גם הנושא של ייסורי תמורה הולם רעיונות נוצריים רבים. כמובן שלרעיון זה אין שום בסיס היסטורי, זאת מכיוון שישו חי כ- 450 שנה לפחות לאחר התקופה בה אנו עוסקים.

 

לעמוד המרכזי של אתר התנ"ך                                               2010

 

בעמוד זה ישעיהו נ"ב  13- 15 ,נ"ג : עבד ה'

 

ישעיהו נ"ב  13- 15 ,נ"ג : עבד ה' - השיר פותח בדברי ה', כי גויים רבים ישתוממו בעתיד על הצלחתו המופלאה של עבד ה', כפי שהתפלאו בעבר על שפלותו וכישלונו.