האידיאל המוסרי לעתיד

 

המקורות: ישעיהו, י"א 1 9

 

זהו אחד הקטעים היותר מפורסמים בתנ"ך. קשה שלא להסכים ולקבל את הנאמר בו, ועל-כן הוא משמש מעין אידיאל אוטופי לעולם כולו, או לפחות בתרבותו של העולם המערבי. הנבואה נחלקת לשני חלקים. הראשון, פס' 1 5,  עוסק בשליט העתידי ובתכונותיו, ומכאן, בחברה האנושית, והשני, פס' 6 9 מתאר את ההרמוניה אשר תשרור בעולם כולו. זוהי חזרה לתקופת גן העדן, לפני שהאדם ושאר בעלי החיים השחיתו את פאר יצירתו של אלוהים.

 

המלך העתידי, מבית דוד כמובן, יהיה מחונן באינטליגנציה שכלית גבוהה, יכולת מחשבה וניתוח. תהייה לו גם אינטליגנציה חברתית לא מבוטלת והוא יוכל לפתור את כל הבעיות שמתעוררות בממלכה. הוא יהיה בעל מעוף ויזמה, וכמובן בעל אמונה מוחלטת ב-ה' אלוהי ישראל.

 

המלך האידאלי ינהיג את עמו ביושר, ישפוט על פי כללי המשפט והצדק הטבעי, לא יפלה ולא יפגע בחלשים בחברה, בניגוד גמור לנעשה ביהודה בתקופתו של הנביא (ראה למשל בפרק א' 21 23 ובקטעים רבים נוספים). אותו מלך, הצדק יהיה חלק מהווייתו. רוחו של האל תהיה שורה עליו כל העת, ובעזרתה הוא יוכל להגיע להכרעות השיפוטיות הנכונות ביותר, בלא שיזדקק לחושים המוכרים לנו של שמיעה, ראייה וכו' היכולים לפעמים להטעות.

 

 [מעניין לציין שלדעת ישעיהו, חוש הריח הוא היותר משכנע את האדם, אבל האדם נוטה לשפוט את המציאות דווקא על-פי חושי השמיעה והראייה. לעומת זאת, בסיפור על "גניבת הברכה" שגנב יעקב מעשו, דווקא חוש המישוש הוא החוש ש"שכנע" את יצחק העיוור שדווקא עשו הוא זה העומד לפניו "הקול - קול יעקב, והידיים - ידי עשו"]  

דבריו של המלך, בשבתו למשפט, יהיו חזקים יותר מכל כוח פיזי "והכה ארץ בשבט פיו" ואילו פסקי דינו יהיו סופיים, ויוצאו מייד אל הפועל, ללא צורך בגורמי אכיפה נוספים: "וברוח שפתיו ימית רשע".

תאור תכונותיו של המלך האידאלי דומה לתיאורים המופיעים ב"מזמורי המלך" בתהילים כמו למשל מזמור ב', מ"ה, ע"ב ועוד.

 

פס' 5 9 מתארים את השלום העולמי בין החיות לבין עצמן, ובינן לבין בני האדם, ואולי כמטאפורה, את השלום וההרמוניה שישררו בין העמים השונים ואולי גם בין חלקי החברה השונים.

 

בעלי החיים הטורפים יפסיקו לטרוף את הצאן והבקר, ותפסק השנאה התמידית בין האדם והנחש. זוהי ממש חזרה לתקופת בראשית, ימי גן העדן, ימים בהם כל בעלי החיים ניזונים מעשב (ברא', א' 29 30) ובטרם פיתה הנחש את חוה. לא עוד החזק יטרוף את החלש, בעל הזרוע את המסכן, אלא שהשלום והשלווה ישררו לעד, וכשם שמימי האוקיאנוסים מכסים את הארץ, כך תכוסה הארץ בצדק ויראת ה'. 

 

הערה אישית: בכל הדורות ובכל הזמנים ניסו פרשנים וחוקרים להבין את כוונתו של ישעיהו בנבואה זו, כאשר כל אחד "מגייס" את הנבואה לביסוס דעתו. היהדות ראתה באותו מלך עתידי את המלך המשיח, משיח בן דוד. גם הנצרות לא התביישה להשתמש בקטע זה ולטעון שמי שמתואר בו הוא לא אחר מאשר ישוע בן מרים.

 

האם באמת ובתמים התכוון הנביא לשינוי כה מוחלט בסדרי בראשית? כל ביולוג מתחיל יטען מייד שהחזון הזה נוגד את חוקי האבולוציה, והוא בלתי אפשרי מבחינה מעשית, מנקודת מבטם של חוקי הטבע.

אריה לא יכול להתקיים מאכילת קש, ודב הקוטב לא יצא למרעה. כבשה שתראה זאב, לעולם תנסה לברוח, ממש כשם שאני עושה כשאני רואה נחש.......

 

האם ניתן לראות בחזון זה משל לשלום עולמי בין עמים ומדינות ויחסי קרבה ורעות בין בני האדם בכלל?

מי חכם וידע? זוהי גדולתו של חזון זה. אמנם קשה לנו לקבל זאת, אבל לעתים, בחיים היום-יומיים מותר להישאר עם סימני שאלה ועם בעיות בלתי פתורות. כוונתו של הנביא תישאר עלומה, וכל אחד מאיתנו רשאי להבין את הנבואה הנשגבה הזו על-פי רצונו, דעותיו, אופיו, חינוכו, השכלתו וכו'.

 

                

 
דף זה - האידיאל המוסרי לעתיד

 

תנ"ך לבגרות 2010-11 - יש לנו כאן דוגמא יפה כיצד מסתבכים הפרשנים המסורתיים בניסיונם להסביר בצורה לוגית-הלכתית עניין שיש לו אך ורק הסבר ספרותי.