הרפורמה של יאשיהו – 622 לפנה"ס

הרפורמה של יאשיהו – 622  לפנה"ס  -  מלכים ב', כ"ב – כ"ג 1 – 14, דברים י"ב 1 – 12

הרקע לרפורמה

רפורמה, פירושה תיקון יסודי, או שינוי ושיפור. בית המקדש נבנה בשנת 965 לערך. על-פי המסופר בספר מלכים, יאשיהו, שעלה למלוכה בשנת 640, החל לבצע בדק בית במקדש, בשנה השמונה-עשרה למלכו (622). במהלך העבודה נמצא ספר תורה: "ויאמר חלקיהו, הכהן הגדול… ספר התורה מצאתי בבית ה'…ויקראהו שפן לפני המלך. ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה, ויקרע את בגדיו" (כ"ב 8 – 11). כלומר, על-פי המסופר בפסוקים אלה, מתקבל הרושם כי הספר שנמצא הוא קטע, או חלק, מספר התורה, שעל-פי המסורת ניתן למשה בהר-סיני.

המסורת היהודית קובעת כי התורה כולה ניתנה על-ידי ה' למשה במעמד הר-סיני. (מסורת קיצונית יותר טוענת כי משה קיבל בהר-סיני את התנ"ך כולו, את המשנה, התלמוד, וכל מה שיאמר חכם יהודי עד אחרית הימים. לעומת זאת, טוענת הנצרות כי משה קיבל בהר-סיני אך ורק את עשרת הדברות). מכאן נגזר כי הספר שנמצא בבית המקדש היה חלק מן התורה, שאבד במרוצת השנים. זו גם הסיבה לתגובתו של המלך יאשיהו, שהבין כי העם כולו נוהג, מזה דורות רבים, בניגוד לכתוב בתורה, ועל כן קרע את בגדיו, מחשש לעונש הכבד הצפוי למי שמפר ברית עם ה'.

המחקר המקראי – השערת דה-וטה.

בעבודת דוקטורט, שפרסם בשנת 1805, היה הכומר הבלגי מרטין דה-וטה הראשון שהצביע על הזיקה הישירה בין הרפורמה של יאשיהו לבין ספר דברים. במלים אחרות: השערתו של דה-וטה, שהתקבלה מאז על דעת מרבית חוקרי המקרא, הייתה כי הספר שנמצא במקדש היה ספר דברים. לדעתו, הספר נכתב במקדש, או בחצר המלך, כתגובת נגד למעשיו וחטאיו של המלך מנשה. אם אמנם צודק דה-וטה בהשערתו, הרי שספר דברים חובר באמצע המאה השביעית לפנה"ס בערך. (חשוב לזכור: מעמד הר-סיני מתוארך לשנת 1250 לערך).

תיקוניו הדתיים של יאשיהו, המפורטים בספר מלכים, כללו בין היתר: טיהור הפולחן מן היסודות האליליים הזרים, חיסול הבמות והמזבחות (לאלוהי ישראל) שמחוץ למקדש בירושלים, איסור על הכוהנים ששרתו מחוץ לירושלים לעלות למזבח ה' שבעיר וריכוז כל עבודת הפולחן במקום אחד בלבד, במקדש בירושלים.

רק לאחר הטיהור "נעשה הפסח…בירושלים" (כ"ג 21 – 23), בדיוק כפי שנדרש בחוקת הפסח שבספר דברים. על-פי עדות ספר מלכים "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל, וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה.." כלומר מאז שעלה עם ישראל על אדמתו, לא נחוג הפסח כנדרש בחוקת הפסח (דברים ט"ז 1 – 8), אלא רק עתה, עם מציאת אותו חלק מספר התורה. פסח זה נקרא במסורת היהודית "פסח יאשיהו".

הרעיון של אחדות הפולחן הוא הציר המרכזי של ספר דברים. על-כן נקבע, כאמור, זמן כתיבתו של הספר כתאריך הרפורמה של יאשיהו. זאת מכיוון שרק בספר זה, ולכל ארכו, מודגש הרעיון של ריכוז הפולחן במקום אחד, שייבחר ע"י ה'. עיקרון זה לא היה קיים בפועל (ואולי אף לא בתיאוריה) בתקופת בית ראשון, עד ימי יאשיהו. נביאים קנאים, כמו אליהו ואלישע, קיימו מזבחות מחוץ לירושלים (מלכים א', י"ח 30 – 38, י"ט 21) וגם נביאי הכתב הקלאסיים, כמו עמוס, הושע, מיכה וישעיהו מעולם לא הזכירו, ולו גם ברמז, את העיקרון של עבודת ה' אך ורק בירושלים. בנוסף, מלכים כמו דוד ושלמה הקריבו קורבנות מחוץ לירושלים והדבר לא נחשב להם כחטא, ולא נזקף לחובתם בהערכות של עורכי ספר מלכים (אם כי מדי פעם נזכרת ביקורת שלילית ש"העם מקטירים בבמות").

לטיעון זה (שהספר שנמצא הוא ספר דברים) יש לצרף טעמים נוספים, כמו הזיקה הסגנונית המובהקת שבין ספר דברים למסגרת העריכתית של ספר מלכים (כלומר, ההערות של עורכי ספר מלכים דומות בסגנונן ללשונו של ספר דברים). כמו כן קיים דמיון מובהק בין לשונו של ספר ירמיהו, הנביא שניבא בימי יאשיהו, ללשון של ספר דברים.

תוכן הפרקים: לאחר מציאת הספר, שולח המלך יאשיהו משלחת אל הנביאה חולדה, בתקווה שתצליח להסיר את רוע הגזרה ותביא לכך ש-ה' יסלח לעם. תוחלתו של יאשיהו נכזבת. חולדה מנבאת חורבן שלם לעיר ולמקדש, אך מציינת כי הדבר יקרה לאחר ימיו של יאשיהו, מכיוון שהוא חזר בתשובה וחטאיו נסלחו לו.

פסוקים כ"ג 1 – 3  מתארים את טקס חידוש הברית שעורך המלך. המילה המנחה "כל" באה להדגיש כי כל העם עמד בברית, בדומה לברית סיני, והבטיח לקיים מעתה ואילך את כל החוקים ככתבם וכלשונם.

מכאן (פס' 4 – 16) פותח יאשיהו בטיהור נרחב של כל שריד לעבודת אלילים. בנוסף, הוא מחסל את כל מקומות הפולחן ל-ה' מחוץ לירושלים. את כוהני המקדשים המקומיים שנסגרו הוא מביא לירושלים ודואג לכלכלתם, ואילו הלויים, שלאחר סגירת המקדשים המקומיים נותרו חסרי יכולת להתפרנס, הופכים מעתה לתלויים בחסדי הציבור.

הערה : בהמשכו של הפרק, אותו איננו לומדים, מתואר יאשיהו כמלך הצדיק ביותר שחי אי-פעם. התיאור חופף במדויק את הנדרש בספר דברים ומוכיח זיקה לשונית ישירה לספר זה. לאחר השבחים הרבים, להם זוכה יאשיהו, הוא מוצא את מותו בקרב עם מלך מצרים שנערך במגידו בשנת 609 לפנה"ס.

לסיכום: לרפורמה של יאשיהו, המבוססת כנראה על הכתוב בספר דברים, [ראה בהמשך] היו שני צירים עיקריים:

א.  ריכוז כל הפולחן לה' במקום אחד בלבד: במקדש בירושלים.

ב.  ביעור האלילות, וכל שריד אחר לעבודה זרה.

דברים, פרק י"ב 1 -  12: "חוק ריכוז הפולחן"

על פי המסופר במלכים ב', כ"ב – כ"ג, בשעת עריכת בדק בית בבית המקדש על ידי המלך יאשיהו, נמצא ספר תורה. בעקבות מציאת אותו ספר, ערך יאשיהו רפורמה מקיפה שכללה שני צירים עיקריים: ביעור כל עבודת האלילים בא"י, וריכוז הפולחן לה', אלוהי ישראל, במקום אחד ויחיד – המקדש בירושלים.

הדרישה לרכז את כל הפולחן אך ורק במקדש איננה מופיעה בתורה באף ספר, למעט בספר דברים. עובדה זו הביאה את חוקרי המקרא להסכים, כמעט פה אחד, שהספר שנמצא במקדש היה ספר דברים. אחרים טוענים כי ספר דברים נתחבר בתקופת יאשיהו, ו"מציאתו" וכינויו כספר "תורה" וייחוסו למשה לא נועדו אלא להעניק לו חשיבות יתר, במקביל  לספרי תורה אחרים, שכבר היו קיימים.

פרק י"ב פותח בתיאור ההפקרות הפולחנית השוררת בארץ, (כנראה בגלל מעשיו של המלך מנשה) וזאת כדי להסביר את הצורך הדחוף בריכוז כל הפולחן לה' במקום אחד, והנהגת חוק אחד כדי למנוע הישנות של מצב זה. לאחר האיסורים והאזהרות בפס' 1 – 4 בא בפס' 5 החוק המרכזי: "כי אם אל המקום אשר יבחר ה'……..תדרשו, ובאת שמה". זוהי הפעם הראשונה במקרא שמופיעה הדרישה לרכז את כל הפולחן ל-ה' במקום אחד. השם ירושלים לא מוזכר במפורש, זאת מכיוון שהעיר נכבשה רק בימי דוד, ואזכור שמה בספר שנכתב, כביכול, בימי משה, היה מסגיר מיד את זמן כתיבתו של הספר. יש לשים לב שבדרישה לריכוז הפולחן במקדש אין צמצום בתפיסת האלוהות, זאת מכיוון שרק שמו של האל שוכן במקדש, ולא האל עצמו, שעל פי תפיסת ספר דברים נמצא בשמים. (ראה מלכים א' ח') מכיוון שהדרישה לריכוז הפולחן היא חדשה לחלוטין, חוזר על כך הפרק שוב ושוב, על מנת להחדירה ללב השומעים.

בעקבות ריכוז הפולחן, נוצר הכרח להתאים את חוקי התורה למציאות החדשה. בנוסף, קבוצה שלמה של אנשים, שמצאו את פרנסתם במקדשים המקומיים, כמו כוהנים ולויים, נותרו לפתע חסרי פרנסה. את הכוהנים, שהיו במעמד גבוה ביותר, הביא יאשיהו לירושלים, ודאג לכלכלתם, ואילו הדאגה לקיומם של הלויים הוטלה מעתה על הציבור.

בעיה נוספת שנוצרה עם ריכוז הפולחן הייתה עניין אכילת הבשר. בתנ"ך שתי גישות לנושא: האחת רואה באכילת בשר עניין רגיל, שאינו מצריך טקס כלשהו (אברהם מגיש בן בקר למלאכים, אביגיל מגישה בשר לדוד וכו'), ואילו הגישה השנייה, הכוהנית, רואה באכילת בשר עניין שבקדושה, המצריך טקס כלשהו. מכיוון שלא יתכן שעבור כל ארוחה בשרית יעלו לירושלים, מתיר החוק מעתה שחיטת בשר בחולין, ולא רק בקדושה. גם כאן מוזכר שוב האיסור המוחלט לאכול את הדם.

הפוסט הזה פורסם בתאריך דברים עם התגים , , , , , , , . קישור קבוע.

9 Responses to הרפורמה של יאשיהו – 622 לפנה"ס

  1. says: שי כהן

    זה פשוט כפירה להגיד שספר "דברים" נכתב סמוך לתקופת יאשיהו ולא על ידי משה שכתב את ספר דברים על ידי שהוא שומע את דבר בורא עולם שמצווה עליו לכתוב את תוכן הספר,,
    למה לחשוב שבגלל התוכן שכתוב בספר דברים שמאוד רלוונטי למה שמתואר בתקופת יאשיהו אז הספר נכתב סמוך לתקופתו למה לא לחשוב שבורא עולם הוא צופה את העתיד ויודע מה שעלול ליהיות –
    >כאמור עדיין לאדם יש בחירה חופשית!!,ולכן בורא עולם מזהיר ומתאר בספר דברים את כל מה שרלוונטי לגבי תקופת יאשיהו וקודמיו למה להכניס כפירה ולא אמונה שהתןרה ניתנה ע"י בורא עולם כל יכול ופשוט שהזהיר לכתחילה מימה שעלול לקרות בעתיד,,,ומה תעשה אם כל ההזהרות שכתובות בתורה והעונשים שקראו אחד לאחד לפני כמה עשרות שנים בגמניה בשואה הנוראה האם תגיד שאולי הדבר נכתב סמוך לזמן השואה הנה הפרכתי לך את הטענה שאתה כתבה לעיל שספר דברים נכתב סמוך לזמן יאשיהו.
    עם ישראל תתעוררו להבין שיש בורא עולם והוא יודע הכל והוא מחכה לנו שנתקרב אליו באמת ואז נראה מה יהיה….

    • says: בטחאל הללו

      ידידי המלומד מציג השקפה תלוית מסורת אורתודוקסית לא סובלנית אתנוצנטרית במהותה. יש גם מחשבות אחרות על אותו הטקסט המקראי, שנאמר 70 פנים לתורה – - ובבחינת הבגרות בחינוך הממלכתי תוכל למצוא לפחות חלק מההשקפות הללו. תודה לאל. בטחאל.

  2. says: שי כהן

    לפני שעוד נכנסו עם ישראל לארץ, בורא עולם ציווה ואמר שהלוויים לא יקחו ולא ירשו נחלה בארץ כי ה' הוא נחלתם ועל כלל ישראל לדאוג להעביר להם מעשרות וכך הלוויים שעבדו את בורא עולם בארץ ישראל התפרנסו ובתמורה שרתו בקודש ודאגו לזכויות של כלל ישראל ומתוכם היו הכוהנים,שהרי הכהנים הם מזרע אהרון הכהן הגדול הראשון – אחיו של משה רבינו והוא היה משבט לוי כאמור אז איך ניתן לומר שהלוויים נותרו ללא פרנסה הרי מלכתחילה הם לא היו מפרנסים את עצמם בעבודה חקלאים או אחרת ולא ירשו נחלה בארץ ישראל למה להציג את הדברים בצורהנ שטחית רדודה ולא שלימה ככה לא מלמדים תורה סליחה תנ"ך !!

    • says: בטחאל הללו

      למד תנ"ך בדרך שלך והייה סובלן כלפי דרכו של אחר – הגאון מפוזן ואחרים נדרשו לסוגיה וגם צלחה דרכם הודו לשם. בטחאל

  3. says: שי כהן

    ללמוד תבנך בדרך שלי הא,,,האם תגיד כך כם על לימוד תיאוריה ונהיגה בכביש
    או לעשות צבא בהבנה שלי ולא לפי ההבנה של חוקי המטכל ?
    שאלה אם בנאסא יחליט האסטרונאוט לעשות פעולות על פי ראייתו בלבד ולא לפי נתונים ופקודות שיקבל מנאסא האם גם זה יהיה נכון??
    או שהוא פשוט בסופו של דבר ישאר תלוי בעצמו ופשוט ישאר תלוי בחלל
    ויחכה שיבוא אליו לביקור חייזרים או עצם אחר
    אבל כאן חס וחלילה אתה תגיד שמשוגע מי שיעשה זאת שלא ישמע לחוקי נאסא משרד התחבורה או חוקי הצבא-מטכל
    אבל לחיות בעולם ופשוט להחליט על פי דעתי וזהו בלי לשמוע מחכמים גדולים ומנוסים ממני
    או להבין שיש ציווי של הבורא בעצמו אליי והוא מצפה ממני למשהו ,,לא לא כאן אפשר להסתדר כי יכול ליהיות שבכלל אין בורא לעולם אלא הוא נוצר בפיצוץ ומנוהל ע"י אנשים חכמים בעלי תארים שמנהלים אותו בצורה מופתית בכוחם בלבד ,,ברור הרי עד עכשיו לא היו מלחמות לא היו היטלרים בעולם שחשבו שרק החזק שורד ולא היו סטלינים או קיסרי רומא שניהלו את העולם הצורה אוטופית ללא שום נזק וצער לאחר —-ברור לחיות אך ורק על פי דעתי חכמתי כוחי ועוצם ידי בלבד

  4. says: מעיין עצמון

    שלום לאדון שי כהן,
    במדינת ישראל (לא מדינת התורה) אנחנו מקבלים גישות שונות ללימוד תורה. אין אתה יכול להשוות בין חוקי מדינה וחוקי נהיגה בכביש לדרכים ללימוד תורה. התורה אינה שלך בלבד, אין לך את הזכויות עליה, המדינה אינה שייכת לך, ואין לה את הזכות לקבוע איך ילמדו ויחנכו בה את תלמידיה. אתה חלק ממדינה דמוקרטית יהודית, דמוקרטית, דמוקרטית, דמוקרטית לא דתית- תתמודד ותשלים עם דעת הרוב.

  5. says: שי כהן

    אז תגידי לי בבקשה מה ההגדרה של יהודי?
    מה זה יהודי לפי הדמוקרטיה??
    אל תשכחי שיש גם מושג של ישראלי!
    אני באמת רוצה לדעת מה זה יהודי לפי הדמוקרטיה
    לעשות ברית מילה??–>>גם שאר העולם עושים!
    להיוולד להורים יהודים גם עשיו נולד ליצחק ורבקה
    ולא שמענו על יהודים שיצאו ממנו אלא שמענו על האימפריה הרומית שמיוחסת לאדום-עשיו
    והם כבר כמה שנים כבר לא איתנו מעניין איפה הם?)(?
    וכאשר בן גוריון עמד מול הקונגרס של האו"ם לבקשת אישור והכרזה על מדינה זו כמדינה ליהודים
    הוא אחז ספר תנך בידו כמסמך מאשר שזו אכן זכותינו על המדינה הזו
    עכשיו בספר כתוב גם עוד דברים כמו למשל שמירת שבת ועוד מצוות שהחבר"ה הדמוקרטים בימינו לא מקיימים אז למה לקיים חלק מהכתוב בספר וחלק לא ? –כי זה נוח לכם למה לשים טיפקס על שאר הכתוב בספר התנך ואתם מתפלאים למה הערבים דורשים את המדינה הזו מידינו וקוראים לנו כובשים לפי הדמוקרטיה אנחנו אכן כובשים הם היו כאן לפנינו בזמן שהיינו באירופה בארצות ערב וכל העולם הם היו כאן עכשיו ללא הספר תנ"ך אין לנו שום זכות ליהיות כאן מלבד הזכות של לכבוש בזכות כוחי ועוצם ידי ואנחנו רואים בדיוק לאן גישה זו מובילה
    אז שוב מה זה יהודי לפי הדמוקרטיה ???

  6. says: עמוס אוזר

    לשי כהן הנכבד!
    כלל ברזל הוא לי שלא להתווכח עם אנשים יראי שמים, משום שהם משוכנעים שהאמת היא אך ורק שלהם, ורק הם רואים את "האור הגנוז". לא אסטה ממנהגי זה, היות ואני חונכתי, וכך אני גם מחנך את תלמידי, לפלורליזם, לחופש הדעות וגם לחופש להביע את אותן הדעות.
    מה שאני תמה הוא שאתה מקפיד להיכנס בקביעות לאתר הזה, הכולל בתוכו את כל חומר הלימודים לבחינת הבגרות בתנ"ך, להנאת תלמידי ישראל החופשיים מלהיות כבולים ל"אמיתות" מלפני 3000 שנה, ולסבול מהקריאה בכתוב.
    כלך לך למחוזות אחרים ולאתרים אחרים, קרא את הכתוב שם, המתאים להשקפות עולמך ותהנה.
    אני אמשיך ללמד את תלמידי בדרכי שלי, ואם היא לא מוצאת חן בעיניך – הבעיה היא שלך בלבד!

  7. says: שי כהן

    הרוצה לשקר ירחיק עדיו!!! והשתמשת במילה חופשיים בטח אתה יודע מה משמעות המילה הזו כיום זה נקרא חילוניים פעם זה היה חופשיים להפך מהאדוקים שפעם כונו כך והיום=חרדים,
    להיות עם חופשי בארצנו כך אומרת התקווה למה התכוון המשורר תסביר את זה לתלמידך
    אתה לא יכול להגדיר הגדרה אחת פשוטה ובסיסית מהו יהודי? ולפי ההגדרה שלך במה הוא שונה משאר הלאומים בעולם ואם תגדיר אותו כלאום הרי מה נקראת ההגדרה ישראלי תסביר גם את זה לתלמידך

להגיב על בטחאל הללו לבטל

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>