שימוש בכח ליד שער בית הספר
16.6.2011. השעה עשר עשרים ושתיים דקות, החבר'ה רוצים הבייתה.
בקושי התחיל היום וכבר נגמר. גם אני רוצה הבייתה, סיימתי את ענייני בבית הספר והיום בקושי החל.
מתווכחים כאילו שלא יודעים את הנוהל – הנה, גילו אותי ואת המצלמה. אני רוצה לצאת. הם לברוח.
מהעבר השני מורה רוצה להכנס עם מכוניתה והשומר עדיין נחוש. אם יפתח לנו את השער יסתלקו כולם.
לוקחים בכח; זה משתלם וגם מתאים להתנהגות הכללית בסביבה.
עצמאות לוקחים כנראה, לא מקבלים. אם יש או אין בכך הכרה זה לא חשוב. יחי החופש!
השומר במילכוד; נאמן לתפקידו מבקש פתק, אישור יציאה. ברור שאין. הוא אחד והם רבים
והמנכל"ית רחוקה ומשמעת עצמית זה לא הצד החזק (ואולי גם לא היה להם מה לעשות בביה"ס היום).
השחרור קורץ מאחורי הגדר. אני חייב לצאת מכאן, המכונית ממול להכנס. ברווח שיווצר הם יעלמו.
יצאתי מהמכונית ואמרתי לתלמידים שאסור להם לצאת ושיחזרו לביה"ס. הם גיחכו בקול רם.
אמרתי לשומר שיפתח את השער ואם התלמידים ילכו זו תהייה בעייה שלהם.
הוא פתח והם עברו. למה מהה?
עכשיו זו בעיה שלהם?
לקחו בכח. אחד רץ מהר והספיק להגיע לאוטובוס. שניים אחרים רצו לאט מדי. אחרים פנו לגשר.
לקחו בכח וגם קבלו תגמול; הבינו שזו הדרך.
לקחו בכוח כי זו האווירה הכללית גם כלפי השכנים.
לקחו בכוח ואני מספר ומראה. זהו כוחו של המורה המוחלש.
- חופש לוקחים – לא מקבלים. כך מוכיחים תלמידי התיכון המקיף שבתמונה.
זה השומר החמוד – חבל שככה מתייחסים אליו, מילא עובדים על המורים אבל מה הוא יכול לעשות.