בחינה מסטיק
השגחתי על מבחן מתכונת בתנ"ך.
שגרתי, משעמם, שקט, מחוסר השראה וכך צריך להיות, אני מניח. הזמן זחל בעצלתיים. כתה נחמדה. תלמידים מרוכזים, כותבים, מדפדפים, נועצים עיניים בתקרה וחוזרים למחברת.
פתאום, כך סתם באמצע, קמה תלמידה מקצה הכתה, הוציאה את המסטיק שטעמו כנראה פג, וצעדה בבטחה לעבר החלון הסמוך, פתחה אותו והשליכה את הגוש הרטוב החוצה. סגרה החלון והתיישבה במקומה.
זהו אירוע מסעיר בהתחשב בנסיבות הזמן והמקום. כבר השגחתי על מבחנים אחדים בחיי אבל כזה עוד לא חוויתי. מה הייתי אמור לעשות? מה מצופה ממני המורה בשעת מבחן שכזאת?
להתעלם – זה כמו שיתוף פעולה עם המעשה.
לומר משהו חינוכי? – זה יפריע לכתה.
אי אפשר לחכות וצריך להגיב מיד או לשתוק לעד.
הגבתי.
"אני לא מאמין למה שראיתי" אמרתי.
התלמידים הרימו ראש בתמיהה. רובם לא ידעו במה מדובר. התמתחו, הפליטו אוויר בסוג של אוייששששש ארוך.
"מה?, אין פח אשפה בכתה". אמרה.
נכנעתי מיד.
אחרי התבוסה החלטתי להציץ מתחת לכסא שלי. השתעשעתי ברעיון להכריז על התוצאה בקול רם אבל מיד ראיתי שחבל על הזמן במובן הישן והטוב. היה שם רק אחד ותיק, מעוך ויבש.
המחשבות נדדו בין "האמנה הירוקה" וכוונותיה הגדולות לבין העיסוק במקורות העכשווי לכתה. נראה לי שמתאים פה יותר שילוב של "אשר בשעריך" (שמות פרק כ', ועוד) במובן התנכ"י הגיאוגרפי הרחב.
כמוצא אחרון וכמקצה שיפורים ערכתי סקר מהיר מתחת לשולחן שלי.
אורו עיניי. יש תקווה.
יאיר
1. מהי הסוגיה?
2. מה הייתם עושים במקומי?
3. כיצד לדעתכם התנהגה המנהלת בעקבות הטקסט הזה? איך היא קבלה את זה?
4. כיצד אתם הייתם נוהגים במקומה?
5. מה גיליתי מתחת לשולחן – היו הרבה מסטיקים או בכלל לא?
6. מדוע אורו עיניי?
אישית – הייתי מפרסם את זה בעלון בית הספר. זה אמיתי, מהשטח, מתאים לתקופה, כל אחד יכול להיתקל במסטיק לעוס בדרך.
פינגבק: משתמש אנונימי (לא מזוהה)
זה בסדר. ככה מתחילים.
זה לא רק בתיכון מקיף נשר, אתה יכול מצוא את זה בכל מקום. כל הדור הוא כזה. בדקת איפה העטיפה של המסטיק הזה?