ציון עובר או לא?
נותנים ציונים לתלמידים. ככה זה בבית ספר. בניגוד לשמועות מורים דווקא אוהבים לתת ציונים גבוהים, במיוחד לתלמידים שמגיע להם. זה די פשוט ונוח לפרגן למשקיעים, לתת להם בונוס ועוד אחד – הם אמורים להצליח במבחנים החיצוניים.
ומה עם התלמידים החלשים? אני מתכוון לכאלה שלא מגיעים לשיעורים ולמבחנים, לא מגישים את המשימות המוטלות, כאלה שלא מצליח להם ממגוון סיבות; ברור שלא עשו/לא הכינו/ידיעותיהם מוגבלות ובכל קנה מידה שאתם מכירים הם לא מגרדים ציון עובר כלשהו. אין הרבה כאלה. מה עושים אתם? לתת ציון עובר? מה, 56? אולי 60? אפשר 65? לפרגן 70?
המחנך/כת לוחצת – "ילדה טובה ויש קשיים. לא אמרת שהיא מפריעה, סה"כ בחורה חיובית, תן לה ציון טוב"
היועצת לוחצת וכבר שמעתי את המשפט "תן לו, זה יהייה הציון החיובי האחרון שלו. מכאן הוא לא ממשיך לשום מוסד להשכלה גבוהה"
המנהלת לוחצת ולא תמיד במישרין – זה משפיע על הממוצע הבית ספרי, יכול להמעיט את מספר הנכשלים באותה השנה, וגם, כתוצאה מכך, לשפר את סיכויה במכרז הבא לניהול, לתפקיד הנוכחי או הבא במקום אחר, וכמו בבחירות, כל קול חשוב ומשפיע (כמו בתכנית חסכון ["אגורה לאגורה=חשבון גדול"]).
מה הקשר לחינוך?
ראש העיר ופרנסיה אוהבים להתגאות בהישגי התלמידים – ההנהלה יודעת את זה; כולם יודעים את זה. שומעים את הגאווה הזו מעל לבמות, בנאומים פומביים בכל הזדמנות; "חינוך חינוך חינוך". כדאי שיהיו הישגים כי המינויים לשנים הקרובות תלויים בזה. גם שר החינוך יאהב את התוצאות הטובות, איך לא, כולנו נהייה מבסוטים, לא?
אז המורה (נרו יאיר) שניצב בתחתית שרשרת המזון הזו ניצב עם מצפונו מול כוחות גדולים ועלול לשבש לבעלי התפקידים והאינטרסים את תכניותיהם. איזה ציון לתת למי שלא מגיע לו? תכשיל – תצא קמצן, עוסק בקטנות, לא מפרגן, הורס חיים, גורם נזק לתדמית העיר והמדינה רח"ל, וגם, תוכל למצוא עצמך בבעייה תעסוקתית – מי ירצה אחד כמוך?
אחד כמוך נמצא בין הפטיש והסדן. אחד כמוך הוא האחרון שיכול לעשות משהו עם היושרה שלו. מה יקרה אם תלמיד או שניים בכיתה של ארבעים, כאלה שבבירור לא מגיע להם ציון חיובי – יקבלו רק את מה שמגיע להם על פי שיפוטך? זה ברור שתלמיד אחד או שניים כאלה בחמש כיתות י"ב מקבילות יכולים להשפיע בסיכומו של דבר בהיקף של עוד או פחות שניים-שלושה-ארבעה אחוזים על התוצאה הבית ספרית, ובתחרות הארצית זה הרבה.
מה תעשו? מהי עמדתכם?
קטונתי. רוח הזמן אומרת שצריך להתעדכן וחלוקת ציונים מושפעת מהתקופה. לך דע אילו הישגים יביא זה שנתת לו 56. שיעמם לו בכתה, הכל קטן עליו ובעוד 20 שנה תיזכר שלמד אצלך כזה אחד אפור ומחוק שהיום הוא מדען ומועמד לנובל.