שר החינוך גדעון סער חצה את הכביש ברמזור אדום בדרך למסעדה חיפאית, קיץ 2011.
יכול להיות שהיה רעב מאד. יכול להיות שלא הבחין ברמזור. יכול להיות שנכנע ללחץ חברתי של חבר שהוליך אותו בדרך הלא נכונה. באדום הוא חצה. לא עניין של מה בכך מפני שהוא שר חינוך בישראל ועייני התלמידים נשואות אליו – - גם המורים לחינוך תעבורתי היו שמחים אם זה לא היה קורה. גם ההורים. זו סיבה לא לשדר את זה? לא.
אז מה עכשיו? טוב היה להתייחס לכך; יכול היה לקנוס עצמו, להתחרט מול המצלמה, להצטער, להצטדק, להסביר ואפילו לומר שזה לא קרה. אבל זה כן קרה. הייתה לו אפשרות להתייחס מול המצלמה אבל הוא בחר להחריש. יכול להיות שזו ההתנהגות המומלצת מכיוון מומחי התקשורת שנועדו למזער עניינים מסוג זה, ואכן, עד כה החשיפה של הסרטון מיזערית. הפיצו.